החלטה בתיק בש"א 179960/07

1.         בפני בקשה שהוגשה אתמול לעיכוב הליכים נגד הנתבעת 1 וזאת על פי סעיף 5 א' לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968.

2.         עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובעים בחודש ינואר 2007 נגד שתי נתבעות.

הנתבעת 1  הגישה כתב הגנה בחודש אפריל 2007 והנתבעת 2 הגישה כתב הגנה בחודש מרץ 2007.

אין חולק על כך, שבכתב ההגנה של הנתבעת 1 לא נכתבה מילה ו/או חצי מילה באשר לתניית בוררות בין הצדדים ולא נטען כי יש לעכב את ההליכים נגד הנתבעת 1.

3.         ישיבת קדם המשפט שהתקיימה היום, נקבעה עוד ביום 26/3/07 ורק אתמול - יום לפני ישיבת קדם המשפט הוגשה הבקשה.

בבקשה נטען, כי בהסכם קומבינציה מיום 27/1/98 בין התובעים ובין הנתבעת 1, נקבע בסעיף 25 סעיף בוררות.

על פי אותו סעיף, הסכימו הצדדים, כי כל חילוקי הדעות ביניהם בקשר להסכם, יימסרו להכרעת בורר דן יחיד על פי חוק הבוררות, למעט חילוקי דעות שנקבע לגביהם בהסכם, כי יימסרו להכרעת מהנדס מכריע.

לפיכך, טוענת הנתבעת 1, כי יש למנוע ניצול לרעה של הליכי בית משפט ולבזבז זמן שיפוטי יקר ויש לעכב את ההליכים.

4.         ב"כ הנתבעת 1 טענה, כי הבקשה מוגשת במועד עוד בטרם התקיים הליך מקדמי כלשהו.

לעניין זה ציינה את רע"א 8024/06 DOLPHIN MARITIME LTD נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ  תק-על 2007 (1) 2541 ולפיו נקבע בסעיף 13 לפסה"ד:

"...העלאת הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה נועדה למנוע ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, ובמיוחד "בחירת ערכאות" על ידי נתבע, קרי: לשלול מצב שבו הנתבע ימתין עם טענתו עד לשלב מתקדם בהליך, ואז יחליט על פי ההתפתחות הדיונית אם ברצונו שהענין ימשיך להתברר בבית המשפט, או יעדיף להעבירו אז לבוררות...".

באותו סעיף נעשתה השוואה לטענת סמכות מקומית, שיש לטעון אותה בהזדמנות הראשונה וצוטט מתוך ע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ:

"...השאלה באיזו מסגרת הועלתה הטענה - קרי: האם הועלתה בכתב שקדם לכתב ההגנה או בכתב ההגנה עצמו, איננה קרדינלית בעיני, שכן השאלה החשובה היא, האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת  קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של ענין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי 'ההזדמנות הראשונה'. בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית המשפט, אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות.

מכאן, ש"ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים".

5.         הנתבעת 1 טענה, כי היא מעוניינת לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולא ייגרם כל עיוות דין לצדדים אם יועבר תיק זה להכרעה בפני בורר.

6.         ב"כ התובעת טען, כי טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ולא נרמזה אפילו בכתב ההגנה.

ההליכים המקדמיים הסתיימו ואין לשמוע היום טענה בדבר עיכוב הליכים בשל תניית בוררות.

7.         ב"כ הנתבעת 2 טען, כי הסכם הבוררות לא מחייב אותו. הנתבעת 2 לא מעוניינת לפנות לבוררות. ממצאים שייקבעו בפסק בורר לא יחייבו את הנתבעת 2 כך שאין כל מקום להורות על עיכוב הליכים.

8.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות.